מודל כלכלי ארוני

ניהול של מלתחה מאוד מדויקת שאין בה מקום לפריטים לא לגמרי מתאימים הוא עסק לא פשוט שלא מאפשר מקום ליותר מדי טעויות אבל כידוע לטעות זה אנושי ולהימנע מטעויות שופינג זאת ציפיה לא ריאלית בעליל.

אז מה עושים עם הטעויות? ה"כמעט", ה"אולי אם הייתי מרזה עכשיו 10 קילו" וחבל שלא קניתי את זה בצבע אחר?

מוכרים! ורצוי כמה שיותר מוקדם.

אין טעם לבכות על חלב שנשפך כמו שאין טעם לבכות על נעלי עקב שעלו חצי שכר דירה ואי אפשר ללכת איתן מעבר למפתן של הדלת בלי לרצות למות מכאבים, רק לנסות להוציא את המקסימום מהסיטואציה ולקוות לא לעשות את אותה הטעות שוב.

רצוי לזהות את הטעות בשלב מוקדם, למשל כשעדיין יש טיקט על הבגד\תיק\נעל כי לרוב ניתן למכור פריט חדש במחיר גבוה יותר ממשהו שכבר נלבש. גם פריטים שנלבשו וכובסו ניתנים למכירה כל עוד המצב שלהם עדיין טוב.

אצלי התהליך כבר מובנה – כל בגד\נעל\תיק עובר מעין "אודישן" בחודשים הראשונים לשימוש שבמהלכו אני שואלת את עצמי האם זהו פריט שאני ארצה ללכת איתו עד שהוא יתפרק או שעדיף למכור אותו כבר עכשיו כשהוא עדיין בשיא.

מבחינת מכירה של פריטי יד שניה יש לא מעט פלטפורמות כמו איביי או שלל חנויות יד שניה בכל רחבי הארץ שיתנו לכן כסף או זיכוי לקנות פריטים אחרים במקום כאלה שאתן גם ככה לא אוהבות או משתמשות בהם. אם לא מדובר בפרטי מעצבים עדיף לא להתעקש יותר מידי על המחיר, אני אעדיף 20 ש"ח ביד מאשר חולצה שאני לא לובשת בארון, גם אם במקור שילמתי עליה 100 ש"ח ולבשתי אותה פעם אחת.

 חלק גדול מה"טעויות", ה"כמעט", וה"לא בשבילי" שלי למכירה באתר של דה קלוזט ואני שמחה אם מישהי אחרת תיתן להם בית (ארון) חדש ואני אוכל לנצל את הכסף כדי לקנות משהו שיהיה מדויק בשבילי לעכשיו.

 

senso shoes

לאחר הפרידה הרגשתי צורך עז לקנות נעליים, בעיקר מהסוג שאני לא יכולה ללכת איתו ולכן את הזוג הזה נעלתי פעם אחת למסעדה והבנתי שעקבים בגובה כזה זה לא בשבילי.

נעלי עקב של סנסו

marc jacobs bag

תיק של מארק ג'ייקובס שהיה מאוד שימושי לתקופה מסוימת אבל התחיל לשעמם אותי לאחרונה, אני מעדיפה למכור ולהשתמש בכסף לקנות תיק אחר שיותר מתאים לי כרגע.

התיק של מארק ג'ייקובס

black dress

שמלה שחורה אלגנטית שקניתי באמסטרדם לפי כמה שנים, מאז חיכיתי לאירוע הנכון ללבוש אותה והאירוע הזה לא הגיע אף פעם.

שמלת ערב אלגנטית שחורה

מעבדות לעוד עבדות

אוספים למשל דורשים הרבה מקום ותחזוקה (אוסף מחזיקי כוסות של אמא שלי)

פסח מבחינתי זאת תקופה של התחלות והתחדשות עם בוא האביב ותחילת הנקיונות.
בגלל שאני אתאיסטית אף פעם לא עשיתי ״נקיון פסח״ אמיתי,לביעור החמץ אבל תמיד כן דאגתי לעשות מאמץ וליצור סדרמשמעותי יותר בחיים ובבית.עבדות יכולה להגיע בכל מיני צורות ולא רק בצורה הבנאלית של "עבדים היינו במצרים".
מבחינתי הצורה הכי קשה היא העבדות המחשבתית, כי רק לעתים רחוקות זה משהו שאנחנו מצליחים להיות מודעים אליו.
העבדות שלנו לחפצים היא אחת כזאת.
החפץ הדומם שנמצא ברשותינו בין אם זאת מנורת שולחן או זוג מגפיים לוקחים מאיתנו זמן ואנרגיה.
היינו צריכים ללכת לעבוד קשה בשביל לרכוש את החפץ (הקרבנו זמן פנאי), הבאנו אותו הביתה ועכשיו אנחנו מבזבזים עוד מהזמן הפנוי שלנו כדי לדאוג לחפץ הזה.נשמע מצחיק? לא כל כך.

החפץ דורש תחזוקה, צריך לנקות אותו או להזיז אותו כל פעם שמנקים, לפעמים צריך לקחת לתיקון וגם לארוז, לפרוק      ולשלם על הובלה כל פעם שעוברים דירה. המרחב שהחפץ תופס בבית זה חלל שצריך לשלם עליו שכירות או משכנתא.

מתחיל להיות יותר משכנע?

עכשיו תכפילו את כל זה בכמה אלפי חפצים שאנחנו מוקפים בהם.                                                                                                                                                                                                                                              עדיין חושבים שאתם בני חורין?

אי אפשר וגם לא נעים לחיות בלי חפצים אבל כדי לנסות להשתחרר מעול העבדות שלנו כלפי עצמים דוממים צריך לקבוע כמה קרטריונים כדי לדעת מה שווה לשמור (ולהמשיך להוציא עליו אנרגיה) ומה לא. הקרטריון הראשון שלי הוא פונקציונליות במובן הרחב של המילה, כלומר הבנת הפונקציה שכל חפץ ממלא בין אם היא מעשית או רגשית. צלחת ממלאת את הצורך הבסיסי של מצע למזון וגם יש לה ערך אסתטי בעיני, אבל האם באמת צריך הרבה צלחות מכל מיני גדלים שונים או שאפשר להסתפק בשני גדלים. פריט קישוטי כמו אגרטל או תמונה ממלאים צורך אסתטי – פריט יפה בעיני שגורם לי להרגיש בבית אפשר לקבל את אותו האפקט עם שתי תמונות ואגרטל אחד כמו עם עשר תמונות וחמישה אגרטלים, בתנאי שאלו התמונות והאגרטל שאנחנו הכי אוהבים. אין לזה באמת חוקים, כל אחד יכול להחליט על הקרטריונים שלו, אבל ככל שעולה המודעות לכמות הזמן והאנרגיה שאנחנו משקיעים בפריטים הדוממים בחיינו המספר שלהם נוטה לרדת.

חג חירות שמח!

מינימליזם – פרדוקס הבחירה

 

בהרצאה המעולה של בארי שוורץ
 
 

 

הוא מדבר על כמה עודף בחירה בחיים שלנו גורם בעיקר לדיסוננס, בילבול וחוסר יכולת לבחור.
עודף אופציות נמצא בכל מקום במציאות היומיומית ולא מפליא שזה גורם לכל כך הרבה הפרעות של סטרס וחרדה.
העודף בחירות מונע מאיתנו להתחייב, יש כל כך הרבה שם בחוץ אז למה להתפשר על טוב אם אפשר למצוא את הטוב ביותר?אין באמת הבדל מהותי בין זיפזופ באסוס לבין זיפזופ בטינדר: בגדים, אנשים – הכל אינסטנט, נקנה היום ונזרוק מחר כי הבחירה
אינסופית ומתחדשת כל הזמן.בפעם הראשונה שקראתי על פרוייקט 333 (33 פריטי לבוש ל-3 חודשים) וקולקציות קפסולה הייתי בטוחה שעובדים עלי, אין סיכוי שזה בכלל יכול לעבוד או לעבוד טוב.
עברו כשנתיים ומאז אני מוצאת את עצמי מצמצמת יותר ויותר ובאופן כמעט פרדוקסלי חסר לי פחות ופחות.לפני כחודש וחצי חזרתי מקנדה לבית של ההורים שלי ואחרי תקופת הסתגלות ראשונית הגעתי למסקנה שכמויות מטורפות של אוכל במקרר ויותר מידי אופציות של מה לאכול לגמרי מבלבלות אותי.כבר התרגלתי לחיות אחרת – לא כי הייתי רעבה או שהיה חסר לי אוכל – פשוט היה רק את מה שהכנתי לעכשיו ורק כשזה היה נגמר הייתי מכינה עוד.

 

מינימליזם – לדעת לעזוב


מגיל צעיר אנחנו גדלים בחברה ששמה דגש על דבקות במטרה, התמדה, לסיים את מה שהתחלנו, לא להראות חולשה ובשום אופן לא להפסיק באמצע.

לכן זה לא מפתיע שלרובינו קשה לראות את הערך בלדעת לעזוב, להפסיק, להימנע או להגיד לא.
עזיבה נחשבת כתבוסה והתמדה כניצחון. חונכנו להילחם עד הסוף ולכן לעתים קרובות מידי אנחנו מוצאים את עצמנו תקועים בלימודים שאנחנו לא אוהבים, בזוגיות לא מתגמלת, בחברויות שלא עושות לנו טוב, עבודה שאנחנו שונאים וכו׳.

מה הקשר של כל זה למינימליזם?

האם באמת אפשר לעשות הקבלה בין זריקה של בגדים מיותרים מהארון לבין הוצאה של מרכיבים יותר גדולים ומשמעותיים מהחיים שלנו?

מהנסיון שלי – בהחלט כן.

ברגע שמתחילים לאמן את השריר המטאפורי של לעזוב/להשאיר/לזרוק בדברים הקטנים זה הולך ומתחזק ומאפשר לנו לראות גם את התמונה הגדולה יותר והמכלול השלם של מה אנחנו צריכים ומה לא בחיים.

רשימת צפייה לסופ"ש – המשך

המשך לפוסט הקודם – ערוצי יוטיוב שנותנים לי השראה.

 

 

Jenny Mustard 

ג'ני היא שוודית שגרה עם בעלה בברלין (יש להם גם ערוץ משותף The Mustards)

המראה שלה הוא ייחודי –  אנדרוגני + גבות מגולחות.

מבחינה ויזואלית, הערוץ מאוד מרשים ובעל סגנון נקי על גבול הסטריליות.

הנושאים העיקריים הם – מינימליזם, אופנה, עיצוב פנים, בישול (טבעוני), תרבות 

סקנדינבית, שיחות מוטיבציה וטיולים.

מומלץ לראות: הכל (אפשר לדלג על הטבעונות למי שלא בעניין)

 

 

Signe Hansen – Use Less

סינגנה היא בחורה דנית שמתחזקת ערוץ יוטיוב ובלוג (עם אותו שם)

הסגנון שלה מאוד נקי וסקנדינבי, והערוץ בימיו הראשונים כלל לא היה באנגלית.

עיקר הערוץ עוסק ביצירה ותחזוקת קולקציית קפסולה ומהבחינה הזאתהערוץ שלה הכי מפורט ואינפורמטיבי.

מעבר להתמקצעות שלה באחסון\הוצאה\קנייה של בגדים לקולקציה הבאה יש עיסוק הולך וגובר שלה בערוץ ביצירת      תכשירי קוסמטיקה ביתיים ובלחיות מבלי לייצר זבל (בעיקר אריזות פלסטיק).

מומלץ לראות: הכל חוץ מהעיסוק בחיים ללא פלסטיק.

 

The Minimalists

המינימליסטים הם ג'וש וראיין שהקימו את אתר www.theminimalists.com בשנת 2010 בארה"ב. 

הם הופיעו בTED, כתבו ספרים וצילמו סרט דוקומנטרי על מסע ההרצאות שלהם שמשודר בנטפליקס.

לפחות לטעמי הם נמצאים בחוד החזית של חיים בעלי משמעות עם פחות דברים.

הערוץ שלהם ביוטיוב הוא בעיקר אודיו ולא וידאו (עכשיו הם בונים סטודיו חדש בלוס אנג'לס והם מבטיחים להתחיל

לצלם יותר וידאו בקרוב).

ניתן לשמוע את הפודקסטים ואת ההופעות החיות באפליקציות פודקסט השונות וגם דרך ערוץ היוטיוב.

ממומלץ לראות: (לשמוע): הכל!

פוסט שמיני – רשימת צפייה לסופ"ש

לכל אחת יש את הפעילויות המיוחדות שמרגיעות אותה בסוף יום ארוך בעבודה או במהלך הרביצה על הספה 

בשבת אחר הצהריים.

בשבילי זה לצפות בערוצי יוטיוב ולראות נשים אחרות מסדרות את הבית\ארון\מטבח שלהן.

זה נותן לי השראה וכיוון בתחומי המינימליזם, שמירה על הסדר, בניית קולקציית קפסולה, בישול ואיפור\טיפוח.

אני תמיד מחפשת תוכן חדש וגם עוקבת אחרי יוטיובריות שלדעתי עושות את זה הכי טוב.

Rachel Aust 

הבולטת ביותר בקטגוריה של מה שאני אוהבת לראות. יהיה לכן קשה לראות דברים אחרים

אחרי שתתרגלו לערוץ המושלם שלה. ויזואלית הכל נקי, לבן ומינימליסטי (בדיוק כמו שאני אוהבת)

רייצ'ל היא בת 26 מאוסטרליה והיא בת 26 הכי נחושה, מסודרת ומאורגנת שתראו בחיים שלכן.

הערוץ שלה עוסק בעיקר בכושר (היא מדריכת כושר), מינימליזם, אופנה, בישול (קטוגני) וטיולים.

מומלץ לראות: הכל!

 

 

Canna Campbell – Sugar Mamma

קאנה היא יועצת פיננסית ואם חד הורית שמתגוררת באוסטרליה. הערוץ שלה עוסק בנושאים פיננסיים שקשורים

לחיסכון, סגירת חוב והשקעות אבל גם במינימליזם, אופנה, עיצוב פנים והורות.

הגישה שלה בעיקרה מאוד כלכלית גם כשזה נוגע בנושאים כמו אופנה\מזון. יש משהו מרענן בלראות יוטיוברית

שמדברת על אופנה וחיסכון במקביל – יש תקווה שזה לא חייב להיות אחד על חשבון השני!

מומלץ לראות: הכל, אבל אם הנושאים הכלכליים מעניינים אתכן פחות ניתן לדלג ולראות את כל השאר. 

 

 Leonie Barlow – The Style Insider

ליאוני היא ניו זילנדית בת 50 שממש לא נראית בת 50. היא מגיעה לתחום כעורכת לשעבר במגזינים שעוסקים 

באופנה בניו זילנד. הערוץ שלה עוסק בעיקר באופנה, מינימליזם, איפורו וסידור הבית. כמעט כל הפוסטים שלה קצרים, קלילים

ולא דורשים הרבה מחשבה.

מומלץ לראות: פוסטים מהשנה האחרונה.

פוסט רביעי – מכורות לשחור

תיק בד (שרון ברונשר)
תיק בד (שרון ברונשר) מגפונים (Rag & Bone)
 (Rag & Bone) מגפונים

"שחור הוא התחושה הנוצרת בהיעדר כל אור וכל צבע"

 

מידי פעם (ולפחות פעמיים בשנה) אמא שלי פונה אלי בשאלה,

למה רק שחור?

למה לא להכניס קצת צבע?

,ניסיתי, באמת שהייתה לי תקופה שהלכתי עם צבעים אבל זה נסיון שלא צלח
,כשאני קמה בבוקר וחושבת על מה בא לי ללבוש
90% מהזמן זה יהיה שחור מלא.
9% יהיה לבן, אפור ובז׳.
1% צבעים אחרים (ורוד עדין, חאקי, נייבי בלו ואדום אלו הצבעים היחידים שקבילים כרגע)
הגעתי למסקנה שכדאי לי להפסיק לקנות בגדים/נעליים/תיקים לא שחורים ברגע שהתחלתי
להיות כנה עם עצמי.

בתיקים ונעליים אני שומרת אמונים לכמעט 100% שחור.

מימין Marc Jacobs משמאל דניאלה להבי

 
 

תיק בד מחורר

 
 
משמאל לימין: Adidas, Cydwoq, Eileen Fisher
 
 
 
 

פוסט שני – דברים לקחת ודברים להשאיר

המבחן האולטימטיבי לחובבת מארי קונדו ומינימליסטית בהתהוות הוא מעבר. לא סתם מעבר דירה או אפילו עיר,
אלא לחצות אוקיאנוס.
זה בדיוק מה שחשבתי כשעמדתי מול תיקי דאפל ריקים שקניתי בוולמארט לפני מספר חודשים.
אם ללכת אפילו קצת יותר אחורה בזמן, נגיד בקיץ, באמת הרגשתי שאין לי יותר מה לזרוק.
מה אני יכולה להגיד? טעיתי.
לא רק שהיו לי הרבה דברים לזרוק, לתרום ולמכור לקראת המעבר, גם בגזרת הדברים לקחת היו צפויות לי
הפתעות בצורת שמונה תיקי דאפל, שתי מזוודות, שלוש קופסאות וטלוויזיה.כשעברתי לקנדה לפני שש שנים,
הבאתי איתי חמש מזוודות מלאות בעיקר בבגדים, נזכרתי בזה כמה שנים אחר כך ותהיתי מה מכל הדברים
האלה שהרגשתי שאני חייבת לקחת ולשלם על אקסטרא מזוודות עדיין ברשותי.הופתעתי לגלות שבסך הכל
מדובר בשישה פריטים:שתי חגורותשני סוודריםשמלהחצאיתתוך כדי האריזה ניסיתי לחשוב על כל פריט במבחן
הזמן, האם עוד כמה שנים כשאני אנסה להזכר מה הבאתי איתי מקנדה לישראל הוא עדיין יהיה אצלי?
כנראה שאין ברירה אלא לחכות ולראות. 

שתי חגורות עור, חצאית ושמלת צמר

 

לפני הרבה שנים נסעתי ברכבת בארץ וקראתי ספר באנגלית – הבחור שישב מולי הניח שאני
לא יודעת עברית ודיבר בפלאפון על כמה מגניב זה שיש לי גולגולות על החצאית : ))

 

מה מכל זה ישאר עוד שנה\שנתיים?