פוסט שביעי – טבע\עיר

טורונטו מצולמת מהאי.

אני אוהבת את הרעיון של טבעאני גם אוהבת את הרעיון שלי בטבע – בבקתה מרוחקת

באמצע יערבמדברעל ההרמקשיבה לשקטנטולת ויי פיימתרגלת מדיטציה.

הבעיה מתחילה ברגע שהפנטזיה הופכת למציאותובמציאות אני וטבע זה שמן ומים.

זה מסוג הדברים האלה שתמיד נדחים לסופ"ש אחרי הבאלא מוקדם מידי בבוקרלא כשחםלא כשקר

לא רחוק מידי ולא ליותר מידי זמן.

מה לובשים ל"טבע"?  משהו שלא חבל להרוסואני עובדת קשה כדי ליצור מלתחה שבה כל פריט הוא

משהו שאני מאוד אוהבתכל מה ש"שלא חבל להרוס" כבר מזמן הלך לתרומה.

מבחינתי חוף הים הוא המקום היחיד במציאות היום יומית שלנו שהוא "טבע" אמיתי. במעבר חד של כמה

עשרות מטרים בודדים אפשר לעבור מהטיילת\מלון לתוך המים שהם כל מה שהעיר לא.

הים הוא "טבע נגיש" שלא דורש יציאה מהעיר, נעלי הליכה או בגדים "שלא איכפת לנו להרוס".

האוקיאנוס השקט – חוף בוונקובר

ציר זמן שלי בטבע:

הגעתייפה פה, אני צריכה לעשות את זה יותר!

15 דקות  – כן, בהחלט נחמד

אחרי שעה  – אוקיינחמד וזה אבל הבנתי את הרעיון, יש פה עצים\הרים\מפלים.

אחרי שעה וחציטוב כמה זמן כבר עבר, בא לי קפה!

אחרי שעתייםזה לא אנושי, חם\קר לי, אני צריכה שירותים וקפה, מתי זה נגמר?

           

גם אם זה קרוע לא אומר ש"לא איכפת לי להרוס את זה".

פוסט שישי – ציידות\מלקטות

 

בין אם את רואה את עצמך בתור ציידת או מלקטת, חוויית הקנייה בחנויות יד שניה היא הרבה יותר ציד 

מאשר ליקוט וכשאת יוצאת לצוד את לעולם לא יודעת עם איזה טרף תחזרי הביתה.

 באתי לחפש מכנסיים ויצאתי עם נעליים (Alexander McQueen)

יש משהו שמרגש אותי בחנויות יד שניה, בניגוד לחנויות רגילות בהן הכל מוצג בקולקציות מסודרות ובשלל מידות וצבעים, 

שיטוט בחנות יד שניה תלוי בהרבה מזל ונחישות ב״לצוד״ את הפריטים המיוחדים מתוך ערמות של דברים סתמיים.

היתרון של קניות מסוג זה הוא גם הבעיה.

מה אם את בדיוק מחפשת מכנסיים ובמקום למצוא מכנסיים את נתקלת בג׳קט שאת ממש לא צריכה אבל יהיה פשוט "פשע לא לקנות"?

בדיוק.

את יוצאת משם עם ג׳קט במקום מכנסיים, חולצה כשקיווית למצוא שמלה ותיק כשרק באת לחפש צעיף. 

אם מנסים לצמצם את הארון או לקנות פחות ולא ניחנים במשמעת ברזל, חנויות יד שניה הן המקום הכי פחות רלוונטי 

בשבילך לבקר בו.

 
 
שיטוט חסר מטרה עלה לי בצמיד  (CÉLINE)

החוקים לחוויית קניה מוצלחת בחנויות יד שניה:

1. תדעי מה את צריכה – כולל צבע\גזרה\בד 

    למשל: "אני צריכה חולצת כפתורים לבנה מכותנה".

2. תדעי מה את לא צריכה ונוטה לקנות באופן אובססיבי.

    למשל: "אני לא צריכה עוד חולצת רשת שחורה סינתטית כי יש לי מלא"

3. תחליטי מהו התקציב המקסימלי לדברים שאת צריכה.

4. תחליטי מהו התקציב המקסימלי לדברים שאת פחות צריכה אבל הולכת לקנות בכל זאת.

5. תקני רק דברים שאת מאוד אוהבת ושמתאימים לך בדיוקאם את מוצאת את השמלה שתמיד 

    רצית במידה אחת יותר קטנה זה לא סימן משמיים שאת צריכה לעשות דיאטה – זה רק בגד שלא

     מתאים לך ואין סיבה לבזבז עליו כסף.

 

דווקא אחד שהצליח לי – באמת חיפשתי סוודר (Isabel Marant Étoile)

פוסט חמישי – הנשים של לורה קאלהאן

מהרגע הראשון שראיתי את האיורים של לורה קאלאהן
בכתבה של Dazed & Confused ידעתי שזאת אהבה ממבט ראשון.

הנשים של קאלאהן שונות מתפיסת הנשיות הקונבנציונלית בחברה שלנו היום, שבה מצופה מהאשה להיות יפה, רזה

נטולת שיער גוף, לאכול ״נקי״ ומעט.

הנשים באיורים שלה בועטות, אוכלות, משתכרות, מזדיינות, נהנות וסובלות. 

הדעה שלכם לא מעניינת אותן, יש להן מספיק בטחון עצמי כדי לשלוח את כולם לעזאזל.

רוב הזמן אני אוהבת לאכול בריא וללכת לישון בשעה סבירה בדירה מסודרת למשעי, אבל מיד יפעם צריך לדעת

גם לשחרר רסן ולהתפרק.

Laura Callaghan

 

Laura Callaghan

 

הצעת הגשה לערב בסגנון הנשים של קאלהאן:

 

1. תבלי ערב אחד לבדאו תזמיני חברה\חברות זורמות.

2. תצטיידי בכל הג'אנק שאת לרוב נמנעת ממנו – אין פה חוקים, הכל הולך: מלוח, מתוק, מטוגן וחוזר חלילה.

3. תשתי משהו – עדיף לבחור יום שיאפשר הנגאובר ראוי למחרת.

4. אם את מעשנת – זה לא היום לצאת למרפסת, מותר לעשן בסלון מידי פעם.

5. תחליטי על תוכנית בידור – סרט בנות, אקשן או צפיית בינג' של הסדרה שעדיין לא ראית.

6. אל תרגישי רע עם עצמך, הכאב ראש יעבור אחרי כמה שעות מותר ורצוי להנות מכל העולמות, להיות מושלמת

     זה נורא משעמם.

 

Laura Callaghan

 

lauracallaghanillustration@ באינסטגרם

 

פוסט רביעי – מכורות לשחור

תיק בד (שרון ברונשר)
תיק בד (שרון ברונשר) מגפונים (Rag & Bone)
 (Rag & Bone) מגפונים

"שחור הוא התחושה הנוצרת בהיעדר כל אור וכל צבע"

 

מידי פעם (ולפחות פעמיים בשנה) אמא שלי פונה אלי בשאלה,

למה רק שחור?

למה לא להכניס קצת צבע?

,ניסיתי, באמת שהייתה לי תקופה שהלכתי עם צבעים אבל זה נסיון שלא צלח
,כשאני קמה בבוקר וחושבת על מה בא לי ללבוש
90% מהזמן זה יהיה שחור מלא.
9% יהיה לבן, אפור ובז׳.
1% צבעים אחרים (ורוד עדין, חאקי, נייבי בלו ואדום אלו הצבעים היחידים שקבילים כרגע)
הגעתי למסקנה שכדאי לי להפסיק לקנות בגדים/נעליים/תיקים לא שחורים ברגע שהתחלתי
להיות כנה עם עצמי.

בתיקים ונעליים אני שומרת אמונים לכמעט 100% שחור.

מימין Marc Jacobs משמאל דניאלה להבי

 
 

תיק בד מחורר

 
 
משמאל לימין: Adidas, Cydwoq, Eileen Fisher
 
 
 
 

פוסט שלישי – בגדים וסגנון בסרטים שהייתי חיה בהם

"I am love" 

אחוזה איטלקית, בגדי מעצבים, תיקי הרמס, ארוחות גורמה וכסף ישן. בהחלט הייתי רוצה להגיע לארוחת

ערב חגיגית (כמו שמראים בתחילת הסרט) אצל טילדה סווינסטון.

 

"Only lovers left alive"

אווירה אפלולית וקודרת אופפת את הסרט של ג׳ים ג׳רמוש, כיאה לסרטי ערפדים. 
אין הרבה החלפות של תלבושות בסרט הזה  (כנראה שאם חיים מאות שנים החלפת בגדים תכופה מתחילה להעיק) אבל המעט שיש מאוד מדוייק  –  מעילי עור וכפפות (לבן לאיב ושחור לאדם) יש גם חלוק בן כמה מאות שנים ולבוש אותנטי של המקומיים ברחובות טנג׳יר. 

אם אדם ואיב היו מקבלים אותי בתור הצלע השלישית לסיפור האהבה שלהם, הייתי מגיעה עם מעיל וכפפות 
עור בצבע בלאש פינק. 

Only lovers left alive (movie)

"Adore" 

העלילה של הסרט הזה שנויה במחלוקת ובסופו של דבר גם פחות מעניינת. נעמי ווטס ורובין רייט משחקות שתי אמהות שמתאהבות בבנים אחת של השניה על רקע חופים אוסטרליים מושלמים. 

הן לובשות שמלות משי אווריריות, בגדי כותנה ופשתן מושלמים,  שותות יין בבתים שלהן שנמצאים ממש על חוף האוקיאנוס כששיערן הבלונדיני מתבדר ברוח.  

זהו סרט ששווה לראות רק בשביל האווירה והבגדים בלי יותר מידי ציפייה לעלילה או משחק משכנע.

Adore (movie)

 

פוסט שני – דברים לקחת ודברים להשאיר

המבחן האולטימטיבי לחובבת מארי קונדו ומינימליסטית בהתהוות הוא מעבר. לא סתם מעבר דירה או אפילו עיר,
אלא לחצות אוקיאנוס.
זה בדיוק מה שחשבתי כשעמדתי מול תיקי דאפל ריקים שקניתי בוולמארט לפני מספר חודשים.
אם ללכת אפילו קצת יותר אחורה בזמן, נגיד בקיץ, באמת הרגשתי שאין לי יותר מה לזרוק.
מה אני יכולה להגיד? טעיתי.
לא רק שהיו לי הרבה דברים לזרוק, לתרום ולמכור לקראת המעבר, גם בגזרת הדברים לקחת היו צפויות לי
הפתעות בצורת שמונה תיקי דאפל, שתי מזוודות, שלוש קופסאות וטלוויזיה.כשעברתי לקנדה לפני שש שנים,
הבאתי איתי חמש מזוודות מלאות בעיקר בבגדים, נזכרתי בזה כמה שנים אחר כך ותהיתי מה מכל הדברים
האלה שהרגשתי שאני חייבת לקחת ולשלם על אקסטרא מזוודות עדיין ברשותי.הופתעתי לגלות שבסך הכל
מדובר בשישה פריטים:שתי חגורותשני סוודריםשמלהחצאיתתוך כדי האריזה ניסיתי לחשוב על כל פריט במבחן
הזמן, האם עוד כמה שנים כשאני אנסה להזכר מה הבאתי איתי מקנדה לישראל הוא עדיין יהיה אצלי?
כנראה שאין ברירה אלא לחכות ולראות. 

שתי חגורות עור, חצאית ושמלת צמר

 

לפני הרבה שנים נסעתי ברכבת בארץ וקראתי ספר באנגלית – הבחור שישב מולי הניח שאני
לא יודעת עברית ודיבר בפלאפון על כמה מגניב זה שיש לי גולגולות על החצאית : ))

 

מה מכל זה ישאר עוד שנה\שנתיים?

 

פוסט ראשון – התאקלמות

 
הִתְאַקְלְמוּת – נקבה
                           שם פעולה של הִתְאַקְלֵם: 
                           הסתגל לסביבה; התרגל; נקלט
 
מעבר מסביבה אחת לאחרת הוא תהליך מורכב לגוף ולנפש, גם במקרים 
של חזרה הביתה למקום מוכר.
כשעוברים למקום חדש לחלוטין יש נטיה לתת לעצמנו יותר זמן להסתגלות, 
בכל זאת להכיר סביבה חדשה לחלוטין לוקח לא מעט זמן.
במקרה שלי, להיות תושבת חוזרת זה לחזור הביתה, למקום מוכר היטב ויש 
ציפייה להסתגלות מהירה וקלה יותר.
מצד שני, כידוע, אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, שש שנים זאת תקופה 
מכובדת, שבה גם אני וגם ישראל השתנינו והתפתחנו, מי פחות ומי יותר וצריך 

לתת על כך את הדעת.
דברים קטנים שיעזרו לך להרגיש בבית:

לתלות תמונה

להדליק נר שאוהבים

ליצור ערמה של ספרים

 
לתלות תמונה
לתבוע בעלות על החלל החדש, להשאיר חותם אישי

 

להדליק נר שאוהבים
 לריחות מוכרים ואהובים יש קונוטציה רגשית חזקה, זה מרגיע ומשחרר

 

ליצור ערמת ספרים

אהובים שכבר קראת וחדשים ברשימת המתנה – זה לצקת תוכן למציאות החדשה
וגם לרמוז לבאות – אני פה כדי להישאר.