מעבדות לעוד עבדות

אוספים למשל דורשים הרבה מקום ותחזוקה (אוסף מחזיקי כוסות של אמא שלי)

פסח מבחינתי זאת תקופה של התחלות והתחדשות עם בוא האביב ותחילת הנקיונות.
בגלל שאני אתאיסטית אף פעם לא עשיתי ״נקיון פסח״ אמיתי,לביעור החמץ אבל תמיד כן דאגתי לעשות מאמץ וליצור סדרמשמעותי יותר בחיים ובבית.עבדות יכולה להגיע בכל מיני צורות ולא רק בצורה הבנאלית של "עבדים היינו במצרים".
מבחינתי הצורה הכי קשה היא העבדות המחשבתית, כי רק לעתים רחוקות זה משהו שאנחנו מצליחים להיות מודעים אליו.
העבדות שלנו לחפצים היא אחת כזאת.
החפץ הדומם שנמצא ברשותינו בין אם זאת מנורת שולחן או זוג מגפיים לוקחים מאיתנו זמן ואנרגיה.
היינו צריכים ללכת לעבוד קשה בשביל לרכוש את החפץ (הקרבנו זמן פנאי), הבאנו אותו הביתה ועכשיו אנחנו מבזבזים עוד מהזמן הפנוי שלנו כדי לדאוג לחפץ הזה.נשמע מצחיק? לא כל כך.

החפץ דורש תחזוקה, צריך לנקות אותו או להזיז אותו כל פעם שמנקים, לפעמים צריך לקחת לתיקון וגם לארוז, לפרוק      ולשלם על הובלה כל פעם שעוברים דירה. המרחב שהחפץ תופס בבית זה חלל שצריך לשלם עליו שכירות או משכנתא.

מתחיל להיות יותר משכנע?

עכשיו תכפילו את כל זה בכמה אלפי חפצים שאנחנו מוקפים בהם.                                                                                                                                                                                                                                              עדיין חושבים שאתם בני חורין?

אי אפשר וגם לא נעים לחיות בלי חפצים אבל כדי לנסות להשתחרר מעול העבדות שלנו כלפי עצמים דוממים צריך לקבוע כמה קרטריונים כדי לדעת מה שווה לשמור (ולהמשיך להוציא עליו אנרגיה) ומה לא. הקרטריון הראשון שלי הוא פונקציונליות במובן הרחב של המילה, כלומר הבנת הפונקציה שכל חפץ ממלא בין אם היא מעשית או רגשית. צלחת ממלאת את הצורך הבסיסי של מצע למזון וגם יש לה ערך אסתטי בעיני, אבל האם באמת צריך הרבה צלחות מכל מיני גדלים שונים או שאפשר להסתפק בשני גדלים. פריט קישוטי כמו אגרטל או תמונה ממלאים צורך אסתטי – פריט יפה בעיני שגורם לי להרגיש בבית אפשר לקבל את אותו האפקט עם שתי תמונות ואגרטל אחד כמו עם עשר תמונות וחמישה אגרטלים, בתנאי שאלו התמונות והאגרטל שאנחנו הכי אוהבים. אין לזה באמת חוקים, כל אחד יכול להחליט על הקרטריונים שלו, אבל ככל שעולה המודעות לכמות הזמן והאנרגיה שאנחנו משקיעים בפריטים הדוממים בחיינו המספר שלהם נוטה לרדת.

חג חירות שמח!

מדוע אני לא קונה זיופים – וגם לכם לא כדאי

כשאין תקציב למקור זה הכי קרוב 

רואים את זה בכל מקום מסביב, אין ספור תיקי לואי ויטון מזוייפים על ידה של כל בחורה עשירית ברחוב.
מצד אחד זה נראה כמו "פשע ללא קורבנות" כי ברור שהבחורה שקונה את הויטון המזוייף לא הייתה מוציאה
אלפי דולרים על התיק המקורי. הזיוף הזול (אפילו היותר מושקע) גורם לאנשים להרגיש שהם "עבדו על המערכת"

או על חברות מוצרי היוקרה שגובות מחירי עתק על המיתוג של המוצר הנחשק ולא על השווי האמיתי שלו.
הבעיה מתחילה בזה שבין אם נראה לכם הגיוני או לא לשלם אלפי דולרים על תיק, זיוף הוא עדיין פשע והאנשים
שעוסקים בו לא עוצרים רק בזה. בעשרות כתבות שקראתי ותוכניות שראיתי על הנושא המרתק הזה, גיליתי שכל תעשיית
הזיוף היא חלק מפעילות פשע מאורגנת וחסרת רחמים. התיק מזוייף נראה אולי תמים ולא מזיק אבל הדברים
הנוספים שהם מזייפים (כן, אלו אותם האנשים): תרופות, אלכוהול, סיגריות ואפילו חלקי חילוף למטוסים.
אותם הארגונים גם עוסקים בסחר בבני אדם, עבודה של ילדים ומימון ישיר של פעולות טרור.

לאנשים שלא בקיאים בתחום נדמה לפעמים שיש איזשהו הבדל בין הפריטים המזוייפים, ושהאנשים היותר
נחמדים מזייפים תיקים ושעונים ורק הפושעים האמיתיים יזייפו תרופות או יעסקו בסחר בבני אדם אבל לצערי זהו לא

המקרה, אין פה שום חלוקה הוגנת ומדובר באותם הארגונים.
אלו הסיבות האמיתית ללמה אני לעולם לא אקנה זיוף ולא בגלל שאני סנובית או דואגת לכיס של קארל לגרפלד.

Alastair Gray: How fake handbags fund
terrorism & organized crime

 

                                   בסרט הזה אפשר לראות בין השאר איך מזייפים ביצים

יסודות המלתחה

T shirts

טי שירטים הם חלק מהותי מהמלתחה שלי (Topshop & Evarlane)

יסודות המלתחה המכונים – wardrobe essentials

הם אבני הבניין, פריטי ה״חובה״ בכל ארון  והבסיס של המלתחה שלך.
בכל בלוג/מגזין/כתבה על אופנה ניתן למצוא את הרשימה הכמעט
לא משתנה של הפריטים הללו – שאמורים להיות אצלך בארון.

הרשימה לרוב כוללת: 
– טישרט לבנה/שחורה
– חולצה מכופתרת
– גופיה שחורה/לבנה
– מכנסיים שחורים מחוייטים
– ג׳ינס כחול כהה
– שמלה שחורה קטנה
– שמלת מעטפת
– חצאית עפרון
– מעיל טרנץ׳
– ג׳קט ג׳ינס
– ג׳קט שחור מחוייט
– קרדיגן
– מעיל עור שחור
– סוודר קשמיר כחול כהה/שחור
– נעלי עקב שחורות
– נעלי בובה שטוחות
– מגפונים

 

T shirt, hat

טי שירטים הם חלק מהותי מהמלתחה שלי (Tres)



הרשימה הזאת לא רק חוטאת להגדרה של חוש הטעם האישי 
שלך, היא חוטאת גם להגדרה שלך בתור אישה בשנות ה2000.יש לא מעט חשיבות להרכיב רשימה של הפריטים שהם הבסיס למלתחה שלך – אבל זה בדיוק מה שזה צריך להיות "הרשימה שלך".
אני באופן אישי לא אוהבת ג'ינסים כחולים (רק שחור ואפור), לא יודעת באיזה הקשר יבוא לי אי פעם ללבוש מעיל טרנץ', ולא יותר מידי מתחברת לחצאיות.
לקח לי לא מעט זמן לבנות את הרשימה שלי, אבל זה היה שווה את המאמץ מכמה בחינות: עכשיו אני יודעת בדיוק מה חסר ומה לחפש, ואני לא מבזבזת זמן או כסף על "פריטי חובה" של מגזין כזה או אחר שטוען שיש דבר כמו רשימה שמתאימה לכל הנשים בעולם.

לחסוך/לבקש/לקבל

קערות קרמיקה בעבודת יד שקיבלתי מחברה

 

בין אם ברצונכם להפוך לאנשים פחות פזרנים להמשך חייכם או שעוברתם עליכם תקופה של אתגר כלכלי יש כמה צעדים שאפשר לנקוט בהם כדי לצמצם את ההוצאות מבלי לסבול יותר מידי על הדרך. בעקבות החזרה שלי לארץ החלטתי לקחת הפסקה מעבודה למספר חודשים, כדי לנוח, להתרענן, ללמוד ולהשקיע בפרוייקט אישי. צעד כזה דורש משמעת כלכלית שמעולם לא הייתה חזקה אצלי, אבל אני מבינה שבשלב הזה גם אם אני לא מצליחה לחסוך אני חייבת לפחות להפסיק לבזבז.

 

:מה אפשר לעשות

לוותר על הוצאות שהן בגדר ״מותרות״: אני החלטתי להשאיר את ההוצאות על השיער אבל לוותר לחלוטין על מניקור ולק ג'ל לתקופה הקרובה שבה אני לא עובדת.

 העולם מלא בכל טוב, לפעמים רק צריך לדעת לבקש. בחברה הצרכנית שבה אנחנו חיים אנשים כל הזמן זורקים דברים תקינים לחלוטין וקונים חדשים רק לשם ההחלפה. אמא שלי סיפרה לי שחברה שלה בעבודה דיווחה לכל החברות שלה שהבת שלה עוברת לגור עם חבר ושאלה אם יש להן דברים שהן לא צריכות לבית. היא הוצפה בכל כך הרבה פריטים (ממוצרי חשמל עד רהיטים וכלי מטבח) שהיא נאלצה להתחנן שיפסיקו להביא לה דברים כי אין לזה מקום.

מכירה של פריטים שאינם בשימוש: זה יכול להיות כל דבר, בגדים שניתן לקחת לחנות יד שניה, רהיטים שניתן לפרסם ביד 2, פריטים לבית שאפשר לפרסם בפשפשוק. נכון שזה לא בהכרח יניב רווח משמעותי אבל תמיד עדיף מזומן בארנק מאשר משהו שזרוק בבית ללא שימוש.

בשביל להנות מהחלפות עם חברות לא תמיד חייבים ללכת ל״מסיבת החלפות״,  כשיש לי דברים שאני לא צריכה אני שואלת חברות אם הן מעוניינות לקחת, זה עובד לשני הכיוונים ולפעמים יוצא לי לקבל דברים מעולים.

לדעת לבקש מתנות פונקציונליות לחגים/ימי הולדת. גם אם מדובר במשהו יקר שנחוץ לכם, אפשר לקבץ ביחד כמה חברים טובים ובני משפחה לצורך רכישה משותפת. הם לא יצטרכו להשקיע זמן ואנרגיה בלחפש מה לקנות לכם ואתם תקבלו מתנה נחוצה ולא דברים שאתם לא צריכים עם פתקי החלפה.

  לתקן בגדים, נעליים, תכשיטים – בניגוד למה שנדמה לאנשים זה עדיין קיים וניתן להחליף עקבים וסוליות למגפיים שאוהבים, להצר\להרחיב מכנסיים, לקחת את העגילים של סבתא שלעולם לא תלכו איתם בתור עגילים ולהפוך אותם לשרשרת או טבעת. לרוב תיקונים מהסוג הזה לא עולים הרבה כסף ובוודאות פחות מלקנות פריט חדש לגמרי.

 

מינימליזם – פרדוקס הבחירה

 

בהרצאה המעולה של בארי שוורץ
 
 

 

הוא מדבר על כמה עודף בחירה בחיים שלנו גורם בעיקר לדיסוננס, בילבול וחוסר יכולת לבחור.
עודף אופציות נמצא בכל מקום במציאות היומיומית ולא מפליא שזה גורם לכל כך הרבה הפרעות של סטרס וחרדה.
העודף בחירות מונע מאיתנו להתחייב, יש כל כך הרבה שם בחוץ אז למה להתפשר על טוב אם אפשר למצוא את הטוב ביותר?אין באמת הבדל מהותי בין זיפזופ באסוס לבין זיפזופ בטינדר: בגדים, אנשים – הכל אינסטנט, נקנה היום ונזרוק מחר כי הבחירה
אינסופית ומתחדשת כל הזמן.בפעם הראשונה שקראתי על פרוייקט 333 (33 פריטי לבוש ל-3 חודשים) וקולקציות קפסולה הייתי בטוחה שעובדים עלי, אין סיכוי שזה בכלל יכול לעבוד או לעבוד טוב.
עברו כשנתיים ומאז אני מוצאת את עצמי מצמצמת יותר ויותר ובאופן כמעט פרדוקסלי חסר לי פחות ופחות.לפני כחודש וחצי חזרתי מקנדה לבית של ההורים שלי ואחרי תקופת הסתגלות ראשונית הגעתי למסקנה שכמויות מטורפות של אוכל במקרר ויותר מידי אופציות של מה לאכול לגמרי מבלבלות אותי.כבר התרגלתי לחיות אחרת – לא כי הייתי רעבה או שהיה חסר לי אוכל – פשוט היה רק את מה שהכנתי לעכשיו ורק כשזה היה נגמר הייתי מכינה עוד.