מינימליזם – לדעת לעזוב


מגיל צעיר אנחנו גדלים בחברה ששמה דגש על דבקות במטרה, התמדה, לסיים את מה שהתחלנו, לא להראות חולשה ובשום אופן לא להפסיק באמצע.

לכן זה לא מפתיע שלרובינו קשה לראות את הערך בלדעת לעזוב, להפסיק, להימנע או להגיד לא.
עזיבה נחשבת כתבוסה והתמדה כניצחון. חונכנו להילחם עד הסוף ולכן לעתים קרובות מידי אנחנו מוצאים את עצמנו תקועים בלימודים שאנחנו לא אוהבים, בזוגיות לא מתגמלת, בחברויות שלא עושות לנו טוב, עבודה שאנחנו שונאים וכו׳.

מה הקשר של כל זה למינימליזם?

האם באמת אפשר לעשות הקבלה בין זריקה של בגדים מיותרים מהארון לבין הוצאה של מרכיבים יותר גדולים ומשמעותיים מהחיים שלנו?

מהנסיון שלי – בהחלט כן.

ברגע שמתחילים לאמן את השריר המטאפורי של לעזוב/להשאיר/לזרוק בדברים הקטנים זה הולך ומתחזק ומאפשר לנו לראות גם את התמונה הגדולה יותר והמכלול השלם של מה אנחנו צריכים ומה לא בחיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s