פוסט שלישי – בגדים וסגנון בסרטים שהייתי חיה בהם

"I am love" 

אחוזה איטלקית, בגדי מעצבים, תיקי הרמס, ארוחות גורמה וכסף ישן. בהחלט הייתי רוצה להגיע לארוחת

ערב חגיגית (כמו שמראים בתחילת הסרט) אצל טילדה סווינסטון.

 

"Only lovers left alive"

אווירה אפלולית וקודרת אופפת את הסרט של ג׳ים ג׳רמוש, כיאה לסרטי ערפדים. 
אין הרבה החלפות של תלבושות בסרט הזה  (כנראה שאם חיים מאות שנים החלפת בגדים תכופה מתחילה להעיק) אבל המעט שיש מאוד מדוייק  –  מעילי עור וכפפות (לבן לאיב ושחור לאדם) יש גם חלוק בן כמה מאות שנים ולבוש אותנטי של המקומיים ברחובות טנג׳יר. 

אם אדם ואיב היו מקבלים אותי בתור הצלע השלישית לסיפור האהבה שלהם, הייתי מגיעה עם מעיל וכפפות 
עור בצבע בלאש פינק. 

Only lovers left alive (movie)

"Adore" 

העלילה של הסרט הזה שנויה במחלוקת ובסופו של דבר גם פחות מעניינת. נעמי ווטס ורובין רייט משחקות שתי אמהות שמתאהבות בבנים אחת של השניה על רקע חופים אוסטרליים מושלמים. 

הן לובשות שמלות משי אווריריות, בגדי כותנה ופשתן מושלמים,  שותות יין בבתים שלהן שנמצאים ממש על חוף האוקיאנוס כששיערן הבלונדיני מתבדר ברוח.  

זהו סרט ששווה לראות רק בשביל האווירה והבגדים בלי יותר מידי ציפייה לעלילה או משחק משכנע.

Adore (movie)

 

פוסט שני – דברים לקחת ודברים להשאיר

המבחן האולטימטיבי לחובבת מארי קונדו ומינימליסטית בהתהוות הוא מעבר. לא סתם מעבר דירה או אפילו עיר,
אלא לחצות אוקיאנוס.
זה בדיוק מה שחשבתי כשעמדתי מול תיקי דאפל ריקים שקניתי בוולמארט לפני מספר חודשים.
אם ללכת אפילו קצת יותר אחורה בזמן, נגיד בקיץ, באמת הרגשתי שאין לי יותר מה לזרוק.
מה אני יכולה להגיד? טעיתי.
לא רק שהיו לי הרבה דברים לזרוק, לתרום ולמכור לקראת המעבר, גם בגזרת הדברים לקחת היו צפויות לי
הפתעות בצורת שמונה תיקי דאפל, שתי מזוודות, שלוש קופסאות וטלוויזיה.כשעברתי לקנדה לפני שש שנים,
הבאתי איתי חמש מזוודות מלאות בעיקר בבגדים, נזכרתי בזה כמה שנים אחר כך ותהיתי מה מכל הדברים
האלה שהרגשתי שאני חייבת לקחת ולשלם על אקסטרא מזוודות עדיין ברשותי.הופתעתי לגלות שבסך הכל
מדובר בשישה פריטים:שתי חגורותשני סוודריםשמלהחצאיתתוך כדי האריזה ניסיתי לחשוב על כל פריט במבחן
הזמן, האם עוד כמה שנים כשאני אנסה להזכר מה הבאתי איתי מקנדה לישראל הוא עדיין יהיה אצלי?
כנראה שאין ברירה אלא לחכות ולראות. 

שתי חגורות עור, חצאית ושמלת צמר

 

לפני הרבה שנים נסעתי ברכבת בארץ וקראתי ספר באנגלית – הבחור שישב מולי הניח שאני
לא יודעת עברית ודיבר בפלאפון על כמה מגניב זה שיש לי גולגולות על החצאית : ))

 

מה מכל זה ישאר עוד שנה\שנתיים?

 

פוסט ראשון – התאקלמות

 
הִתְאַקְלְמוּת – נקבה
                           שם פעולה של הִתְאַקְלֵם: 
                           הסתגל לסביבה; התרגל; נקלט
 
מעבר מסביבה אחת לאחרת הוא תהליך מורכב לגוף ולנפש, גם במקרים 
של חזרה הביתה למקום מוכר.
כשעוברים למקום חדש לחלוטין יש נטיה לתת לעצמנו יותר זמן להסתגלות, 
בכל זאת להכיר סביבה חדשה לחלוטין לוקח לא מעט זמן.
במקרה שלי, להיות תושבת חוזרת זה לחזור הביתה, למקום מוכר היטב ויש 
ציפייה להסתגלות מהירה וקלה יותר.
מצד שני, כידוע, אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, שש שנים זאת תקופה 
מכובדת, שבה גם אני וגם ישראל השתנינו והתפתחנו, מי פחות ומי יותר וצריך 

לתת על כך את הדעת.
דברים קטנים שיעזרו לך להרגיש בבית:

לתלות תמונה

להדליק נר שאוהבים

ליצור ערמה של ספרים

 
לתלות תמונה
לתבוע בעלות על החלל החדש, להשאיר חותם אישי

 

להדליק נר שאוהבים
 לריחות מוכרים ואהובים יש קונוטציה רגשית חזקה, זה מרגיע ומשחרר

 

ליצור ערמת ספרים

אהובים שכבר קראת וחדשים ברשימת המתנה – זה לצקת תוכן למציאות החדשה
וגם לרמוז לבאות – אני פה כדי להישאר.